זוגות רבים שיש להם את האפשרות להתחתן דרך הרבנות הראשית, בוחרים לא לעשות זאת עקב סיבות אידיאולוגיות. אז איך חתונה פרטית כהלכה הופכת להיות אירוע שיש בו גם הצהרה חברתית ברורה? שירלי מרקוביץ’-שולומון מספרת על הסיבות שהובילו אותה ואת אריה להתחתן דרך ‘חופות’.

צילום: H&A Photography

“למה התעקשת לא להתחתן ברבנות?”, זאת שאלה ששואלים אותי הרבה. “הרי גם ככה עשיתם טקס דתי, לא היה יכול להיות הרבה יותר קל פשוט להתחתן דרך ברבנות?”.

אז כן, למי שמגיע מהרקע ה”נכון”, זה כנראה באמת יותר פשוט וקל. אבל בעיניי, הרבנות עוצרת את הצמיחה של היהדות. הרבנות מרשה לעצמה להגדיר אזרחים ששווים יותר ואזרחים ששווים פחות, ובעיקר – היא מפלגת אותנו.

אני מאושרת על הבחירה שלנו בחתונה יהודית שמתנגדת להדרה של אזרחים. היהדות טומנת בתוכה המון דברים טובים, ואני גדלתי אל תוך המסורת הזו וחשוב לי להמשיך לגדול בה. לכן, הטקס שלנו היה דתי, הלכתי, מסורתי, שוויוני (במסגרת ההלכה אבל גם זה מבחירה), וכל אלו – היו דווקא עוד סיבה למה *לא* להתחתן ברבנות.

ולגבי לעשות לעצמי חיים קלים?
אני לא בחרתי ללמוד רפואה כי זה קל, אני לא בחרתי לשרת בצבא מעבר לזמן שהייתי צריכה כי זה קל, ואני לא גרמתי לאריה להתחתן איתי כי זה היה קל 🙂 (הוא כבר מתחרט בערך מאמצע הפוסט…). מי שמכיר אותי יודע שאני לא בורחת מאתגרים רק כי יש אופציה קלה יותר.

ואתם יודעים מה האבסורד? שדווקא יש סיכוי שהייתי מתחתנת ברבנות – אם רק הייתה האופציה לבחור.

ביום שבו חגגנו את הזוגיות ואת העתיד המשותף, התעקשתי להשאיר את החותם שלי, גם אם הוא מינורי. בתקווה שעוד כמה שנים – תהיה כאן מציאות אחרת עבור *כל* הזוגות במדינה 3>

לפרטים נוספים ויצירת קשר – לחצו כאן